לחימה תוך כדי אימונים באויב המקומי באזור ת"א


הקרב הראשון - שכונת התקווה
8.12.47 יום ב', כב כסלו
בעוד הגדוד מתארגן, ובטרם נשלמו אימוניהם של כל אנשיו, הוטלו עליו משימות קרביות במרחב תל-אביב. באוכלוסייה הערבית המקומית הופיע מפקד ושמו חסן סלאמה, שארגן התנכלויות ופיגועים בשכונות שמדרום וממזרח לעיר העברית. הגדוד השתתף בהגנה על שכונת התקווה שבדרום תל-אביב ובבלימת התקפות מכיוון אבו-כביר הערבית, וביצע סיורים, פשיטות ופעולות גמול על ריכוזים ערביים בכפרים סלמה ויאזור.
המבחן הראשון של הגדוד היה בהדיפת התקפה על שכונת התקווה בליל 8 בדצמבר 1947. התקפה זו, שהפתיעה את מגיני השכונה, נחלה הצלחה בשלב הראשון, אך סופה שנהדפה.


המפה מתוך 'חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות' בהוצאת מערכות עמ' 83

באזור שכונת-התקווה הייתה באותה העת פלוגה מ"גדוד הפרברים", בפיקודו של זוניק שחם ערוכה באופן הבא:
בקטע "קו הכלבים" על ארבע עמדותיו - 9 טוראים ושני מפקדים.
בקטע "בית-יעקב" על ארבע עמדותיו - 16 טוראים, 3 מפקדים וכן עתודה בת 8 אנשים, כל אלה בפיקוד המ"מ אשר פופובסקי. בקטע "שכונת-עזרא" - 13 טוראים ושני מפקדים, וכן עתודה בת 16 טוראים ושני מפקדים. בעתודת החבל היו 38 טוראים ו-4 מפקדים בפיקודו של דוד שיניצקי (שני). עם ערוב היום נמסר למפקד החבל, נקדימון, כי הובחן בתנועה של אוטובוסים ערביים בכביש יהודיה-סלמה, וכי כוח ערבי ניכר מתרכז בסלמה. עובדות אלה עוררו את החשש כי בגלל מצבה הטופוגרפי הבלתי נוח, גבולה הארוך והפרוז והרכב אוכלוסייתה הדלה והבלתי מגובשת, בחר חסן סלאמה בשכונת-התקווה כמקום ההתקפה. ואכן בשעה 19.00 פתח האויב בהתקפה על השכונה. התקפת האויב החלה ב"ריכוך" אש רובים ומקלעים מעבר סלמה. כמה דקות לאחר פתיחת האש הבחינו מגיני קטע "קו הכלבים" ביחידה ערבית שהסתננה לעברם דרך הפרדסים. הם פתחו על הערבים באש. למרות זאת הצליחו הללו להתקרב עד לטווח של כ-15 מטר מעמדות המגינים והטילו עליהם רימוני-יד. זוניק חש מיד ל"קו הכלבים" המותקף עם חמישה רובאים וביחד עם שאר מגיני הקטע הצליח לבלום את התקדמות היחידה הערבית. נראה שיחידה זו שימשה ככוח-הטעיה, שכן המאמץ העיקרי של האויב התפתח דווקא בקטע "בית-יעקב". כאן עמד אמנם לרשות המגינים מקלע, אך הוא ירה "בודדת" בלבד. כן חלו מעצורים בתת-המקלעים "סטן" שלהם ורוב רימוני-היד שהיו בידם לא היו ראויים לשימוש
מאחר שספגו טחב ב"סליקים" (מקומות מסתור לנשק מחשש שמא יוחרם בידי הבריטים.) מחמת כל אלה לא עמדו מגיני הקטע, כולל כוח העתודה, בפני עוצם הסתערותו של האויב אשר עלה עליהם במספרו ובעוצמת אשו - וברגע שאזלה תחמושתם נאלצו לסגת.
דוד שיניצקי, שחש למקום בשעה 19.20, עם כמה מאנשי העתודה החבלית ועם חוליית מרגמה "2, לא הצליח אף הוא לבלום את התוקפים שתפסו את שתי השורות הראשונות של צריפי השכונה ובתיה. בתחילה עצר דוד את התקדמותם בהטלת שמונה פצצות מרגמה ומספר רימוני-יד לעברם, אך משאזל מלאי הפצצות והרימונים שעמד לרשותו ולרשות אנשיו, לא נותרה אף לו ברירה אלא לסגת.
הערבים לא ניצלו את הצלחתם הראשונית. שיכורי-ניצחון החלו בשוד וביזה של משכנות העוני שבשכונה. במלאכה זו עסקו בעיקר בני-האספסוף, המצוידים בשקים, שנעו בעקבות הלוחמים.
בהלה אחזה בתושבי שכונת-התקווה. רבים מהם החלו נמלטים לעבר תל-אביב ומאות התלקטו סביב תחנת הנוטרים במרכז השכונה, בה היה מטה האזור, ותבעו פעולה נמרצת.
"שכבנו בגזרה כשכלי-נשקנו מוצבים, עם תצפית קדמית ואבטחה מאחור," סיפר אחד הלוחמים. "לפתע ראינו מבעד משוכת הגדר עשרות ערבים מתקדמים לעברנו בזהירות רבה. כנראה, רצו להפתיענו. נתנו להם להתקרב עוד ועוד, ורק כשהגיעו לטווח של 30-50 מטר פתחנו באש. היה זה קציר ממש. עמדת המקלע הייתה לצד בניין. לפניה היה קטע רחוב ואותו ניסו הערבים לעבור. רוקנתי עליהם מחסניות ב'מניפה' והם נקצרו כשיבולים לפני חרמש. רק כששכך הקרב באו משוריין בריטי, מכונית הצלב האדום ושמונה משאיות ערביות ופינו את ההרוגים והפצועים."



פשוט אהבתי אותו...

על הדיפת ההתקפה הערבית על שכונת התקווה סיפר אברהם גליאה, מ"מ ב"גדוד הפרברים" (שנפל בנגבה ב21.5.48-).
לראשונה ראיתיו בראשית צעדי בשורות ה"הגנה" במחתרת. זו הייתה "ידידות ממבט ראשון". קסמו לי חזותו היציבה והגאה, ואמינותו. אהבתי לראותו לידי באימונים כששתי רגליו מוצבות איתן וכולו דרוך ומוכן לפעולה.
משהחלו מאורעות הדמים תמיד היה בקו האש: כשהיה צורך בחילוץ פצוע משדה הקרב - הוא חיפה; בקרב עצמו הוא בלם כוחות גדולים של האויב. את מלוא כוחו הוא הוכיח לי בשכונת התקווה.
לנוכח ההסתערות הערבית הפרועה, אנשי השכונה החלו לעזוב את בתיהם. קריאות "אטבח אל יהוד!" ו"אללה אכבר!" קרבו והלכו. לפתתי אותו והוא נסך בי און.
נשמעו קריאות בערבית מפרדס סמוך לעמדה. שלפתי נצרה מרימון-יד והטלתי אותו בקשת גדולה לכיוון הקולות. הרימון לא התפוצץ!
באותו רגע הגיח הירח מבין העננים. דמויות רבות נראו מתקדמות על הכביש, בדרך לשכונה. לחצתי על ההדק ורוקנתי כעשר מחסניות. הוא התלהט, אבל רק לאחר שעשרות ערבים הרוגים ופצועים כיסו את הכביש הראשי של שכונת התקווה.
הוא לא איכזב. על כן פשוט אהבתי אותו, את ידידי המקלע ברן!"





שיר לוחמי עמדות הספר בדרום תל-אביב
מילים: מפי לוחמים לחן: משירי מלחמת האזרחים בספרד; תווים - רשם רן אל-דמע
בשכונות הספר של תל-אביב שגבלו בשכונותיה של יפו, אבו-כביר וסלמה, נוהלו קרבות אש מטווחים קצרים יומם ולילה עם העמדות הערביות. שיר זה אומץ על-ידי לוחמי ה"הגנה" שאיישו את העמדות בדרום תל-אביב.

אם תרצה למצוא אותי, דע היכן תמצאני,
אם תרצה למצוא אותי, דע היכן תמצאני –
בשכונת התקווה יש מלון מכניס אורחים,
בשכונת התקווה יש מלון מכניס אורחים.

המנה הראשונה היא הרובה אשר אהבת,
המנה הראשונה היא הרובה אשר אהבת,
בלוויית כדורי מוות ארוחה לך נגישה.

המנה השנייה היא הרימון אשר אהבת,
המנה השנייה היא הרימון אשר אהבת,
בלוויית רסיסי מוות ארוחה לך נגישה.

המנה השלישית היא סטן עברי של המולדת,
המנה השלישית היא סטן עברי של המולדת,
בלוויית זמזום המוות ארוחה לך נגישה.

המנה הרביעית היא ברן - הברן אשר אהבת,
המנה הרביעית היא ברן - הברן אשר אהבת,
בלוויית צרורות המוות ארוחה לך נגישה.
בלוויית צרורות המוות ארוחה לך נגישה.




מבצע "יהושע"
1.1.48-31.12.47 יום ד', יח טבת
נגד הכפר סלמה
לכפר סלמה שבדרום תל-אביב (היום כפר שלם) אשר גבל בשכונת התקווה, הייתה היסטוריה של התנכלויות לשכונה היהודית מאז מאורעות 1921. ה"הגהנה" נתנה את הדעת לכפר ולנעשה בו. ריכוז מדאיג של אנשי כנופיות שנתגלה בסיורים ליליים חייב פעולת מנע מקדימה. לצורך זה ריכזה ה"הגנה" כוח גדול ומגוון, יותר מפלוגה. המשימה הוטלה על מג"ד 53 וניתן לה השם מבצע "יהושע" לזכרו של יהושע גלוברמן, ממפקדיה הבכירים של ה"הגנה" במחוז תל אביב, שהיה מועמד לפיקוד על החטיבה ונפל בכביש ירושלים.
פרט לבעיות הקשורות בהכנת פעולה העומדות בפני כל מפקד יחידה צבאית שהוטלה עליו משימת קרב, עמדו בפני מג"ד 53 בעיות קשות ביותר שהיו מיוחדות לאותם ימים [כאשר הבריטים עדיין בארץ, חמישה חודשים לפני ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל, שישה חודשים לפני השבעתו של צבא הגנה לישראל] כגון גיוס לוחמים ואנשי שירותים מיחידות שונות והפיכתם לגוף אחד, והשגת חגור, נשק, תחמושת, חומרי-חבלה, חומרי-רפואה ואמצעי-קשר. בעזרת המטכ"ל ומטה החטיבה הצליח המג"ד לכנס תוך ימים מספר מחלקת מפקדים מן הגדנ"ע, מחלקת לוחמים מנוסה מן הגדוד הרביעי של הפלמ"ח [מחלקת "משמרות"], ומחלקה מסייעת מגדוד 51 של "גבעתי" - וצירפן לארבע המחלקות שהרכיב מן המעולים שבאנשי גדודו. כן גייס חמישה קשרים עם מכשירי-קשר נישאים וסגל רפואה בן 64 איש. כל אלה צוידו בחגור ובנשק שהושאל בחלקו המכריע מחטיבת "אלכסנדרוני", מן הגדודים האחרים של חטיבת "גבעתי" וממחוז "קרייתי" - ואשר כלל שני מקלעים בינוניים, 15 מקלעים קלים, כ-70 רובים, כ-80 תת-מקלעים וכ-400 רימוני-יד.
בד בבד עם הטיפול בבעיות המנהלתיות והארגוניות עסק המג"ד בתכנון הפעולה. ראשית מעשה אסף ידיעות ממקורות שונים על הכפר סלמה. מקורות אלה מסרו שבכפר יושבים אנשי כנופיות שאינם מבני המקום, אשר ריכזו סביבם את השבאב של סלמה לצורך הטרדת תל-אביב והתקפתה ממזרח. כן מסרו שלוחמים ערביים אלה, המזוינים בנשק קל, השתלטו למעשה על הכפר בעזרת תושבי חלקו הצפוני, המשתייכים לזרם הפוליטי של משפחת חוסייני. לפיכך החליט המג"ד כי המאמץ העיקרי יופנה נגד הקטע הצפוני של הכפר - וכיוון את הסיורים בעיקר לקטע זה.
הסיורים לעברו הצפוני של הכפר, שיצאו בליל 27/28.12.47 ובלילה שלאחריו, בוצעו בידי מפקדי המחלקות שעמדו לקחת חלק בפעולה, וסמליהן. הוביל אותם אליעזר קרינר (קושה), שהיה נוטר בתל-חיים, השוכנת כקילומטר וחצי צפונה לסלמה, והכיר יפה את השטח. בסיור הראשון נבדקו דרכי הגישה אל הכפר מצפון ואילו בסיור השני, שנוהל בידי המג"ד, חדרו המסיירים לכפר עצמו.
על-פי המודיעין שנאסף הכין המג"ד הערכת מצב ופקודת מבצע לפעולת הגמול נגד סלמה.
בפגישת מפקדי המחלקות, שרובם היו מפקדי פלוגות ש"הורדו בדרגה" לצורך פעולה גדולה ראשונה זו של גדוד 53, הסביר המג"ד בעזרת תרשים גדול את פקודת המבצע ואת תוכנית הפעולה לפרטיה. הוא קבע כי כוח "יונה", שתפקידו רתק והטעיה, יתחלק לשתי יחידות-משנה: צוותי מקלעים בינוניים ומקלעים מגדוד 51 שיוצבו בשכונת-התקווה וירתקו את סלמה באש; ומחלקת פלמ"ח, אשר תצא משכונת-עזרא, תבצע התקפת הטעיה על דרום סלמה ותפוצץ בו מספר בתים, כדי למשוך כוחות מצפון הכפר לדרומו ולהבטיח בכך את הצלחתו של כוח "יהושע". אשר לכוח זה קבע המג"ד, כי הוא יתחלק בהתאם לתפקידיו לארבע יחידות-משנה: מחלקה מס' 1, שתנוע בראש הכוח, תאבטח את תנועתו עד לעמדה שנקבעה כמקום מוצב-הפיקוד של מטה כוח "יהושע" ותאבטח את מוצב-הפיקוד; מחלקה מס' 2, בפיקודו של אשר פופובסקי, שתתפוס עמדה באגפו של הכפר ותמנע מעבר כוחות אויב מדרום הכפר לצפונו; מחלקה מס' 3 - מחלקת מפקדי גדנ"ע בפיקודו של אפרים פילרסדורף, שתפרוץ לכפר מצפון-מזרח, תתפוס את בית-הקברות שבמרכז הכפר, תחפה ממנו על מחלקה מס' 4 עד לנסיגתה, ותחבל במספר בניינים תוך כדי נסיגתה; ומחלקה מס' 4 בפיקודו של שמעון מרגולין, שתגיע לבית-הקברות בעקבות מחלקה מס' 3, תסרוק ממנו את שטח הכפר שמצפון לו ותפגע בערבים ובבתיהם. כן קבע המג"ד מחלקה לתפקיד חסימת דרכים בהם עלולים להופיע הבריטים.
בשעת הדיון על התנועה להיערכות והיערכות נראה למג"ד כי רצוי להוציא את מפקדי כוח "יהושע" לסיור נוסף - ללימוד ציר התנועה מיד-אליהו לקטעו הצפוני-מזרחי של הכפר ולקביעה סופית של שטח ההיערכות במבואות הכפר.
מפקדי כוח "יהושע" יצאו, אפוא, בליל 30/31.12.47 פעם נוספת לעבר סלמה. הם עשו דרך ארוכה בינות לפרדסים שאדמתם הייתה טובענית, מחמת הגשמים, וחזרו עם בוקר עייפים ביותר. אך לא היה להם פנאי למנוחה, שכן ליל 31.12.47/1.1.48 - ליל סילבסטר [יום רביעי, י"ח בטבת תש"ח] - נבחר כליל-הפעולה, מתוך הנחה שבלילה זה, שהוא ליל חג לנוצרים, לא יתפנו הבריטים להתערב בקרב לצד הערבים.
על המפקדים היה לדאוג לחלוקת חגור, נשק ותחמושת לאנשיהם. ניקוי הנשק - שהובא מנבכי ה"סליקים" כשהוא מכוסה בשכבות עבות של גריז - גזל זמן רב. באותה העת כונסו המפקדים לתדריך מסכם, בו נוכחו כמשקיפים נציגי המטכ"ל ומפקדת החטיבה. בשלב מסוים באותו תדריך, משנוכח המג"ד כי ציר התנועה שנבחר על ידי מפקדי כוח "יהושע" הוא ארוך ומסורבל, העלה את המתכנסים לגגו של אחד הבתים הקיצוניים ביד-אליהו, לצורך תצפית על סלמה וקביעת ציר-תנועה קצר יותר. ציר זה לא נבדק בסיור, כי לא היה פנאי לבדוק אותו.
משנסתיים התדריך, חזרו המפקדים לאנשיהם ובזמן שנותר להם עד שעת היציאה השתדלו לבצע מלאכה שלא ניתן לעשותה בשעות ספורות, והיא - להפוך את שלוש עשרות הבחורים שהועמדו תחת פיקודם - ואשר רבים מהם לא היו מאומנים באימון כיתה ומחלקה ולא היו מוכרים להם כלל - למחלקה מגובשת מוכנה לפעולה. אותה עת ניסה המג"ד להפוך את המחלקות השונות לגוף אחד. הוא חזר ובדק כל פרט ופרט ולבסוף כינס את כל האנשים ונשא בפניהם נאום של ערב-קרב.
הגיעה שעת הפעולה, 22:00. המחלקה המסייעת - מק"ב בראונינג ומק"ב שווארצלוזה ("שחורה") ומספר מקלעים - פתחה באש עזה, מעמדות בשכונת-התקווה, לעבר דרום סלמה. אחרי כרבע שעה של "ריכוך" - בו "בוזבזו" לפי מושגי הימים ההם כמויות גדולות ביותר של תחמושת - פרצה מחלקת הפלמ"ח לדרום הכפר. בתוך שעה השלימה את חלקה במבצע, ללא אבידות: שלטה בפאתו הדרומית של הכפר ופוצצה בו שלושה בתים.
סמוך ליציאת מחלקת הפלמ"ח משכונת-עזרא - לאחר שכבר הונחו החסימות על הדרכים בהן עלול היה להופיע כוח בריטי - יצא כוח "יהושע" מיד-אליהו לעבר צפון הכפר. ליד הסתעפות דרך העפר נפרדו מהטור מטה כוח "יהושע" ומחלקה שנועדה לאבטח אותו, ואילו שאר אנשי הכוח המשיכו בתנועתם לעבר הכפר בשטח פרדסים קשה לתנועה.
כשלושת רבעי-שעה לאחר שאנשי מחלקת האבטחה של מטה כוח "יהושע" תפסו את עמדותיהם, הבחינו לפתע בקול של אנשים צועדים מכיוון סלמה. הם דרכו את כלי-נשקם וכמעט פתחו עליהם באש כשהתברר להם כי הצועדים הם אנשי כיתתו של אברהם שוארצשטין ממחלקה מס' 4 שבפיקודו של שמעון מרגולין. אברהם סיפר כי בשעת התנועה בפרדסים - שהייתה קשה ביותר בגלל צפיפותם ואדמתם הטובענית ומחמת היות הלילה ליל סגריר גשום - איבדה כיתתו את הקשר עם שאר המחלקה ולא נותרה לה ברירה אלא לחזור לעמדת המפקדה הקדמית.
משנוכח שמעון כי אחת מכיתותיו אבדה, החל לחפשה. בשעת החיפושים התרחק מן המטרה וגם ממחלקה מס' 3 - מחלקת מפקדי-גדנ"ע בפיקודו של אפרים פילרסדורף - שנעה לפניו. מרגולין לא חשש ממיעוט הכוח שעמו, אבל הוא חשש שמא יתנגש בכיתתו האבודה ובמחלקתו של אפרים, שהקשר עמן נותק. חשש זה הניע אותו לחזור למוצב הפיקוד של מטה כוח "יהושע". הוא התייצב בפני המג"ד ודיווח לו על הקשיים שנתקל בהם. בעודו מדבר הגיע המ"מ אפרים. האחרון הסביר למג"ד שהוא אמנם הגיע עם מחלקתו לעמדת ההיערכות שממזרח לבית הקברות מבלי שהאויב הבחין בו, אך החליט לחזור משנוכח כי מחלקתו של שמעון - עליה היה צריך לחפות באש מבית-הקברות - לא הגיעה בעקבותיו.
מכל כוח "יהושע" נשארה בשטח רק מחלקה מס' 2 - מחלקתו של אשר פופובסקי - שהייתה צריכה לתפוס עמדה באגפה של סלמה כדי למנוע באש מעבר כוחות אויב מדרום הכפר לצפונו. העמדה שפופובסקי ביקש לתפוס הייתה בית ערבי בן שתי קומות מוקף חומת-אבן, שניצב ממערב לכפר וחלש על דרך עפר החוצה אותו. הוא הגיע עם אנשיו עד למרגלות הבית מבלי שהאויב הבחין בו, אבל שעה שערך את אנשיו מצפון לבית לצורך טיהורו הבחינו בהם אנשי האויב ואחד השומרים הערביים ירה לעברם מעמדה בקומה השנייה של הבית. פופובסקי היה אמור להתחיל לפעול בד בבד עם מחלקותיהם של אפרים ושמעון, על-כן פקד על אנשיו שלא להשיב אש והשהה את טיהור הבית. כשנוכח לדעת, על-פי הדי היריות וההתפוצצויות בדרום הכפר, כי מתנהל שם קרב, הסיק כי אין טעם להוסיף ולחכות, ופקד על רמניו להטיל רימוני-יד לחצר הבית. האויב השיב ברימונים ואחד מאנשי מחלקה 2, אברהם אמיר, בן 18 וכבר בעל ותק של ארבע שנים ב"הגנה", נפצע קשה בכתפו ובפניו. נעקרו שמונה משיניו ורסיס פילח את לשונו. אנקותיו הלחיצו את חבריו, שזו הייתה טבילת האש הראשונה שלהם. המ"מ פופובסקי הרגיע את הפצוע ואת חבריו וארגן ניסיון לטיהור הבית מכיוון מערב, שם היה פרדס נוח להיערכות. כמו כן, בחומת הבית המערבית נתגלה שער גדול פתוח לרווחה, דרכו ניתן היה לפרוץ לחצר הבית. פעולת הפריצה נועדה להיעשות בחיפוי מקלע שהוצב מול השער. האויב ירה מתוך החצר ופצע את המקלען יוספיהו ולוחם אחר. מפקד המחלקה שדאג לשלושת הפצועים ושעל-פי הדי

הקרב בקטעו הדרומי של הכפר הבין שהפעולה שם הסתיימה, בעוד שבקטעו הצפוני בכלל לא החלה, החליט לחזור לבסיס היציאה. אנשיו יצרו אלונקות מרובים וחולצות, העמיסו עליהן את הפצועים ופתחו בנסיגה בדרך-לא-דרך בפרדסים.
באותה העת נעה מחלקה מוגברת בפיקודו של צבי צור (צ'רה), סגנו של המג"ד, לעבר הקטע הצפוני של הכפר. הייתה זו מחלקה מוגברת שאירגן מג"ד 53 מאנשי כוח "יהושע" שנסוגו למוצב הפיקוד בעקבות אבדן הקשר. המחלקה שיצאה ב0330- נעה במהירות רבה בדרך הקצרה ביותר לעבר צפון הכפר, כדי לבצע ולו רק חלק מן המשימה שהוטלה על כוח "יהושע". היא הגיעה לבתים הראשונים בקטעו הצפוני של הכפר ונערכה מיד לפעולה. לרוע המזל, הופיע באותה שעה באזור סלמה כוח בריטי במשוריינים, שהתעלם מן השלטים "זהירות מוקשים" שהונחו בידי אנשי החסימות.
הופעת הבריטים והעובדה שהשחר החל להפציע, הניעו את המטה המתאם, בו ישבו נציגי החטיבה והמטכ"ל, לבטל את פעולת אנשי המחלקה המוגברת. הוא שלח מברק דחוף למטה "יהושע" וזה הריץ חוליה לעבר המחלקה שהורתה אותה לסגת. בגלל חשש איגוף על ידי הכוחות הבריטיים הופנתה נסיגת המחלקה ושאר כוחות "יהושע" לעבר תל-חיים. הנסיגה נסתיימה ללא אבידות סמוך לשעה 0500.
עם סיום הפעולה כינס המג"ד את חבר מפקדיו לסיכום הפעולה. אחר-כך הגיש דו"ח למטה החטיבה. דו"ח זה, שכולו ביקורת בונה המיועדת להפקת לקחים, איפיין את דרכו של הפיקוד על הגדוד לכל אורך הדרך. בדו"ח, שהועבר למטכ"ל, כתב המג"ד בין היתר: כוח "יהושע" השיג את מטרתו - פוצץ בתים ופגע ללא ספק במספר ערבים; כוח האבטחה (מחלקתו של אשר פופובסקי) נכנס לקרב עם הערבים והסב להם אבידות בזריקת רימונים; יתר אנשי כוח "יהושע" לא השיגו את מטרתם וחזרו לבסיס מבלי להוציא שום כדור.
המג"ד לא היה מרוצה, בלשון המעטה, מאותם חלקים בפעולה שלא עלו יפה. בהערות שרשם לפניו לצורך הפקת לקחים, רשם בין היתר שחסרו שני מכשירי-קשר בכוח "יהושע" (למחלקתו של שמעון מרגולין ולמחלקתו של אפרים פילרסדורף) - מכשירים שיכלו לשנות את מהלך הפעולה אילו לא אבד הקשר.
מטה חטיבת "גבעתי" ראה בליל סלמה ראשיתו של נתיב קרבות, ומעשה רב. שכן הייתה זו חריגה גדולה ראשונה משיטת ההגנה הסטטית שריתקה כוחות ל"חזיתות" תל-אביב, וניסיון

לתקוף את האויב בכוחות גדולים מן העורף; והיה זה שיעור מאלף לסגל הפיקודי של גדוד 53 ושל המפקדים והלוחמים האחרים.

מבצע "יונה"
13-12 בפברואר 1948 יום שישי, ג' אדר א'
פעולת גמול נגד הכפר יאזור
כחודש ימים לאחר מבצע "יהושע", בשלהי ינואר 1948, קיבל מג"ד 53 פקודה לביצוע פעולת גמול נגד הכפר הערבי יאזור, שממנו יצאו רוצחיהם של שבעה נוטרים עבריים חודש ימים קודם לכן. לאור לקחי מבצע "יהושע" עסק הגדוד במשך חודש ימים בהשלמת ארגונו, ציודו ואימונו. לאותה תכלית קיים גם קורס-סמלים. וכיון שהחניכים והמפקדים של קורס זה היוו את הכוח המאומן ביותר בגדוד, החליט המג"ד להשתמש בהם לביצוע מבצע "יונה", אשר להכנתו ניגש במרץ רב.
כשלב ראשון בהכנת המבצע הוציא המג"ד, בלילה שירד על יום ה-4.2.48 - שלושה סיורי-מפקדים לשטח יאזור משלושה עברי הכפר: ממולדת - לדרום הכפר, ממקווה-ישראל - למערבו, ומשכונת-עזרא - לצפונו. כל הסיורים עברו בהצלחה, הסתיימו ללא תקרית והעשירו את מטה הגדוד בידיעות חשובות על צירי הגישה לכפר ועל מידת כוננותם של שומריו. בעזרת ידיעות אלה וקודמות ניגש המג"ד, ביחד עם הסמג"ד צ'רה ואפרים דרורי, שהיה קצין בצבא הפולני וסופח לגדוד כיועץ, לתיכנון הפעולה בקווים כלליים. לאחר סיורים נוספים בלילה אור ל-9 בפברואר, שהעשירו את המטה בידיעות נוספות, נקבעו פרטי התוכנית, וב-10 בו פרסם המג"ד את פקודת המבצע. בפקודה זו נאמן בין השאר:
הכוונה: לבצע פעולת-גמול בקנה-מידה רחב נגד הכפר יאזור, לפגוע ביושביו ולחבל בבתיו.
השיטה: פעולת-לילה של שלושה כוחות שיפעלו בנפרד נגד הקטעים: הדרומי (מחלקה מוגברת בפיקוד שמעון מרגולין), המערבי (מחלקה מוגברת בפיקוד שלמה קריזל) והצפוני (מחלקה מוגברת בפיקוד דוד שיניצקי) - כשהם מתואמים, בעזרת אלחוט, על ידי מטה הגדוד. חסימת הכביש החוצה את הכפר ממזרח וממערב לו.
נוסף לפקודת המבצע פירסם המג"ד נספחים שונים שאחד החשובים שבהם היה נספח "אימונים", שכלל תוכנית מפורטת ל-9 שעות אימוני-יום ו-4 שעות אימוני-לילה בימים 11-12.2.48, בנושאים הבאים: מסע מאובטח בלילה, מעבר גדרות ופריצתן, טיהור בית, תנועה בשטח בנוי ולחימה בו ועוד; כל זאת - כהקדמה לתרגיל של כל הכוח על מודל דומה לשטח בו עשוי הוא לפעול.
האימונים נסתיימו בשעות הצהריים של יום 12.2 ובשעה 16.00 נקראו מפקדי הכוחות וסגניהם לתדריך אחרון במקווה-ישראל. לאחר שצפו לעבר יאזור פעם נוספת מעמדת נוטרים שחלשה על השטח, נתאספו סביב לוח, עליו הוכן תרשים תוכנית הפעולה ולמדו פעם נוספת את פרטיה. הכול היה ברור, פרט, אולי, לתיאום בין הכוחות שהיו צריכים לפעול בנפרד משלושה כיוונים ועם זאת נדרש מהם להקפיד על כך ששעת ה"ש" שלהם תהיה אחידה. למי ששאלו בעניין זה ניתנה תשובה, כי מכשירי-הקשר יענו על הכול.
בליל 12-13 בפברואר, שעות ספורות לאחר מתן התדריך למפקדי הכוחות וסגניהם במקווה-ישראל, יצאו אנשי גדוד 53 לעבר יאזור.
משימת פיצוצו של בית-החרושת לקרח שבחלקו המערבי של הכפר, שם נהרגו שבעת הנוטרים, הוטלה על המ"פ שלמה קריזל. אחת הבעיות הקשות שעמדה בפניו הייתה, נשיאת כ-250 ק"ג חומר-נפץ ל"מחיקת" בית-החרושת. הפתרון שנמצא לבעיה זו - נשיאת מטען חומר-הנפץ במרוכז על אלונקה. אך במקום להקל, הכביד הדבר על תנועת המחלקה, שציר התנועה שלה עבר, ברובו המכריע, בשטח פרדסים צפוף ומרובה גדרות. משלא יכלה להגיע למחוז חפצה, הפעילה את חומר הנפץ על מבנה מוקף חומה - שנתגלה אחר-כך כדיר-חזירים - וחזרה לבסיס-היציאה ללא אבידות.
כוח אחר - מחלקה מוגברת, בפיקודו של דוד שיניצקי - יצא לעבר יאזור ב-23:00 בערך. לאחר תנועה קשה באדמה טובענית הגיעו אנשי הכוח לוואדי החוצה את השטח שבין שכונת-עזרא ליאזור. הם חצו אותו - בנקודה שנקבעה מראש בסיור מוקדם - בעזרת חבל שנקשר מעץ אקליפטוס בגדה האחת לזה שבגדה השנייה, והמשיכו לעבר היעד. מקץ מסע שנמשך כשעתיים הגיעו אל פרדס שהשתרע צפונה-מערבה ודרומה-מערבה להצטלבות מסילת הברזל עם דרך סלמה-יאזור ועם דרך חיריה-יאזור. הם חצו אותו בדרכם לעבר קרחת, במבואות יאזור הצפוניים, שנקבעה כשטח-היערכות לכוח. בהגיעם למחצית הפרדס נשמעה קריאה: "מן האדה?" (מי זה?) ורובה ירה מבית בודד שעמד סמוך לפרדס. נראה, שהאויב הבחין בהם. אולם אנשי הכוח לא השיבו אש והתמידו בתנועה לשטח ההיערכות, אשר אליו הגיעו תוך זמן קצר ומיד נערכו בו. אנשי אחת מחוליות המאבטחים הבחינו, תוך כדי היערכות, בשלושה ערבים חמושים שהתקדמו לעברם. הם הניחו להם להתקרב עד לטווח של 20 מטר וברגע שנשאלה השאלה "מן האדה?" - נפתחה עליהם אש תת-מקלעים שהרגה אחד מהם והבריחה את שני הנותרים. עם זאת אבד גורם ההפתעה בטרם השלימו כוחות-המשנה את היערכותם.
מתוך רצון לתקן את המעוות על ידי ביצוע מהיר, פקד דוד על המרגמות לפעול ללא שהיות, ועל אשר פופובסקי ואנשיו פקד לפרוץ לכפר ללא הכנות נוספות. אשר נע עם פקודיו בדרך אשר הובילה לכפר מצפון והייתה גדורה במשוכות-צבר משני צידיה. כיתה אחת נעה מצדה המזרחי, השנייה מצדה המערבי ושתי חוליות החבלנים בעקבותיהן. הם לא הספיקו להתקדם מרחק רב במעלה הדרך והנה התפוצצה, לידם ממש, פצצת-תאורה שגילתה אותם לאויב, אך עם זאת איפשרה להם להבחין בעמדות האויב ובתכונתו. הוברר להם, כי במרחק-מה מהם חסם האויב את הדרך בתעלה וכי מעבר למחסום זה מצויות עמדות, שחלקן תפוסות וחלקן עומדות להיתפס על-ידי האויב, שהיה בתהליך של "כניסה לקו". אשר פקד על אנשיו לפתוח באש ולהטיל רימוני-יד. בעת ובעונה אחת ביצעו הערבים פקודה דומה והתוצאה - נפגעים לשני הצדדים. בצד הכוח התוקף נפגעו שניים - שהועברו מיד לנקודת איסוף הפצועים; בצד האויב נפגעו כנראה רבים יותר, שכן הוא נסוג ביללות מעמדותיו אשר לצדי המחסום. הדרך דרומה לעבר מרכז הכפר נפתחה לפני אשר ואנשיו. בהתקדמותם נתקלו בבית בן קומה אחת ובעל גג-רעפים. אשר פקד על חוליה מאנשיו לחדור לבית דרך הגג ולטהר אותו. אולם ברגע שחוליית החבלנים שנכנסה לבית לאחר שנתפס עמדה לפוצץ אותו, הגיע רץ ממטה הכוח והודיע לאשר, בשם דוד שיניצקי, שעליו לחזור מיד עם אנשיו לשטח ההיערכות, כיון שהאויב אוגף את הכוח ממערב. מיד פקד אשר על החבלנים להחיש את פיצוץ הבית, ועל שאר האנשים "להתקפל" לעמדת ההיערכות. למגינת לבם של החבלנים לא התפוצץ חומר-הנפץ אלא החל בוער.
עם הצטרפות החבלנים לשאר הכוח בשטח ההיערכות, החליט דוד - מחמת מצבו הקשה של אחד הפצועים ועקב החשש מאיגוף האויב - לסגת לבסיס היציאה. הוא פקד, אפוא, על אשר ושתי חוליות מאנשיו - מהן אחת של חבלנים - להישאר ולחפות על הנסיגה, והוא עם עיקר הכוח החל לסגת לפרדס שמעבר למסילת-הברזל.
איום לכוח המצוי בפרדס זה נשקף, בעיקר, מן הבית הבודד שהיה סמוך לו ואשר ממנו נורתה הירייה הבודדת בשעת מסע-הגישה. אשר חש עם אנשיו אל הבית כדי להשתלט עליו. תוך כדי התקדמותם המטירו אש על חזית הבית ועל גגו, עליו בלטה צלליתה של עמדת שקים. כיון שלא באה כל תגובה ונסתבר שהבית פונה, פקד אשר על חוליית החבלנים להניח בו חומר-נפץ ולהפעילו מבלי לאבד זמן על טיהורו. בחיפויו של אשר בלבד חדרו החבלנים לבית, הניחו בו מטען חומר-נפץ והפעילוהו, אך גם הפעם נדלק חומר הנפץ ולא התפוצץ.
משהשיגו אנשי החיפוי את עיקר הכוח עבר אשר, שהכיר את השטח מסיוריו המוקדמים בו, להוביל את הכוח. הוא "חתך" בדרך הקצרה ביותר לעבר "דרך הביטחון". בהגיעו שמה עם דמדומי בוקר, כבר המתין אמבולנס, אשר הוזעק על-ידי מטה הגדוד, שאיתו קיים דוד שיניצקי קשר הדוק באמצעות מכשיר הקשר.
לעומת הקשר שקיים דוד עם מטה הגדוד, נפסק הקשר בין המטה לשמעון מרגולין כבר מתחילה. מרגע שנכנס עם אנשיו לפרדסים נאלם מכשיר הקשר שלו עקב מגע האנטנה בענפים. לא הייתה זו התקלה היחידה שאירעה להם. זמן מה לאחר פרישת כיתתו של יוסף ישורון לחסימת כביש יאזור-צומת בית-דג'ן - ניתקו מהכוח קרוב לשתי כיתות מחמת אבדן קשר-העין בין אחד האנשים לבין זה שנע לפניו. כתוצאה מכך נשאר שמעון מרגולין עם כיתה אחת וחוליית חבלנים בלבד וללא קשר עם מטה הגדוד. ואולם, שלא כבמבצע "יהושע" - בו קרה לשמעון מקרה דומה, שנסתיים בשיבה לבסיס היציאה - המשיך שמעון הפעם לנוע לעבר היעדים החיוניים שבדרום הכפר - בית המוח'תאר, הבית הצהוב וקבוצת הבתים שמצפון-מערב להם.
בעברו בשטח הפרדסים שבין שתי הדרכים המובילות ממולדת ליאזור, נאלץ הכוח המצומצם שנותר עם שמעון לבדוק ולטהר ברימוני-יד ובאש תת-מקלעים - בתי-אריזה ערביים בהם הובחנה תנועת אויב. פעולה זו, שלא הובאה בחשבון מראש (משום שעל-פי המודיעים היו בתי האריזה ריקים מאדם), הזעיקה את האויב בכפר, שהחל לגלות פעילות רבה בעיקר בשטח "קבוצת הבתים". קבוצת בתים זו הייתה מעבר לבית המוח'תאר, שהיה היעד העיקרי בדרום הכפר, בו ביקש שמעון "לטפל" לראשונה. בשל טעות בניווט נקלע הכוח לראשונה דווקא ל"קבוצת הבתים". באין ברירה נאלץ הכוח לסטות מתוכנית הפעולה ולטפל תחילה ב"קבוצת הבתים". הוא הטיל רימוני-יד, טיהר אותם ופוצץ שניים מהם. אחר-כך המשיך לנוע ליעד העיקרי - בית המוח'תאר.
רק עם דמדומי-בוקר - כאשר שאר הכוחות כבר ניתקו מגע עם האויב - זיהה שמעון מרגולין את בית המוח'תאר. למרות הסכנה להתגלות לאור היום, התקרב שמעון עם אנשיו למרחק 100 מטר מהבית ופתח עליו באש. כיון שתגובת האויב הייתה חלשה, החליט שמעון להתעלם מן הידיעה שכוח בריטי נראה מפטרל בכביש רמלה-יפו ולפוצץ את בית המוח'תאר. לאחר פעולת-טיהור מהירה בקומת הקרקע של הבית חדרה לתוכו קבוצת חבלנים שהניחה בו את כל חומר-הנפץ שנותר לה, הדליקה את הפתיל השחור והכוח החל לסגת דרומה-מערבה במהירות רבה. קול נפץ אדיר נשמע מכיוון בית המוח'תאר, שקרס.
אור-היום משך אל הכוח הנסוג אש חזקה. הכוח הקטן נאלץ להתחלק לשני כוחות-משנה המחפים זה על זה חליפות עד שניתקו את המגע עם האויב.
אנשי מטה הגדוד - שחזו בפעולה ממגדל בית-החרושת לעורות במולדת - התפעלו מביצוע ניתוק-המגע בשיטת ה"אש ותנועה", לאחר הדביקות במטרה וההצלחה המלאה בביצוע המשימה של שמעון ואנשיו – במיוחד על רקע הכישלון החלקי של שאר הכוחות שלא השלימו את משימותיהם עד תום.

שירות הרפואה במבצע "יונה"

סיפר אברהם מור-חיים: "מיד עם אישור תוכנית החלוקה באו"ם עזבתי את מקום עבודתי בעיריית תל-אביב והוצבתי לשרונה, שם שימשתי כמדריך לעזרה ראשונה וארגנתי יחידת חובשים. משרונה הייתי יוצא לפעולות כנדרש. כך צורפתי כחובש אחראי לפלוגת לוחמים בפעולת הגמול נגד יאזור. עמדו לרשותי כיתת חובשים עם אלונקות ותיקי עזרה ראשונה, ורופא - ד"ר ויסמן, אורטופד. לקחנו איתנו פנסי נפט (לוקס), למקרה שיידרשו ניתוחים בשטח.
"יצאנו רגלי בליל חורפי, עברנו דרך שכונת התקווה ושכונת עזרה, הגענו עד נחל מוצררה (איילון), שעלה על גדותיו ומימיו הגיעו עד לצווארי הלוחמים. בהמשך עברנו בפרדסים. התנועה בין העצים השמיעה רעש מדאיג.
"אני צעדתי אחרי מפקד הפלוגה. בפאתי יאזור שמענו לפתע קריאה בערבית: "מן האדה?" מיד נשכבנו על הקרקע הרטובה ורגלינו על גדר צברים. הקוצים ננעצו ברגליים מבעד למכנסיים. לפנינו השתרעה ביצה ענקית. דמות של ערבי צצה מולנו. מפקד הפלוגה ירה בו. ערבי אחר רץ לכפר בצעקת "אגו אל יהוד" (הגיעו היהודים). קמנו על רגלינו, עברנו את הגדר ורצנו אל הכפר. החל קרב יריות. כדי להיכנס לכפר היה צורך לגזור גדר תיל דוקרני. הפריצה נעשתה בחיפוי מרגמה. לוחמים פרצו לכפר, פוצצו בתים והעלו אחרים באש.
"חזרנו עם פצוע קל אחד בלבד."

0 Comments:

Post a Comment

<< Home