המעבר לחזית המרכז
החלפת חטיבות
9.12.48
ב- 9 בדצמבר 1948, שנה בדיוק לאחר ביצוע פעולת הגמול הראשונה של חטיבת "גבעתי" במרחב הדרום נגד כרתיה, פרסם ראש אג"מ פקודה להחלפת חטיבות בחזית הדרום. לפי פקודה זו הוטל על חטיבת אלכסנדרוני להחליף את חטיבת גבעתי עד יום ה- 16 בדצמבר 1948, שעה 0800. ההחלפה נסתיימה למועד, ובכך סיימה החטיבה דף בדרום ופתחה דף חדש בחזית התיכון [המרכז].
לקראת ההחלפה ערכו מפקדי היחידות של גבעתי ואלכסנדרוני סיורים להכרת השטח והאויב, כשמפקדינו מתדרכים את המפקדים המחליפים. בהזדמנות זו נפרדו "הגבעתים" ממרחבם – אותו מרחב שאיתו קשורה הייתה החטיבה מראשית ימיה.
קשה הייתה הפרידה, מה גם שטרם נשלמה המלאכה וכל עוד לא מוגר צבא-מצרים כליל, עדיין אקטואלית הייתה סיסמת החטיבה מוות לפולשים.
כתב על כך אחד הסמלים בחטיבה ביומנו:
"גם כשזזנו צפונה, נשאר לבנו בדרום: במרחביו; בגבעותיו, שבזכותן נקראנו גבעתי; בכפריו ובבוסתניו; ביישוביו שאתם לחמנו, סבלנו, ייחלנו וניצחנו; ובעיקר – בבתי הקברות שלנו בדרום, בהם קבורים מיטב לוחמינו שלא זכו לראות את אור הניצחון."
יזכור
חדד אברהם – בתאונת דרכים ליד נתניה, 26.12.1948
גדוד ממונע
עם עליית החטיבה לחזית התיכון מגיעה הוראת מטכ"ל להסב את אחד מגדודי הרגלים לגדוד ממונע. הפור נופל על גדוד 53. הגדוד מקבל מכלול גדול של כלי רכב למיניהם: משוריינים, נושאי ברן, ג'יפים ועוד, וכן את יחידת שועלי שמשון המועברת אליו מגדוד 54.
יחידות הגדוד נערכות מחדש ומתארגנות כלהלן:
פלוגת משוריינים
פלוגת ג'יפים, הלוא היא "שועלי שמשון"
פלוגה מסייעת מצויידת בחצאי זחלים (זחל"מים)
פלוגת מטה מצויידת כנדרש ליחידה קלת תנועה לרבות סדנא
מטבחי שדה וכו'.
נחמן המג"ד ושמעון סגנו עולים לרגל אל האלוף חיים לסקוב המוחזק בצה"ל כסמכות להפעלת פלוגות ממונעות. לסקוב מקנה לנו את המושגים הבסיסיים על תכונות כלי הרכב השונים, אפשרויות חימושם ודרך ניצולם הטקטי הנכון. הוא מבקר בבסיס הגדוד ומתרשם מקצב ההסתגלות המהיר של הבחורים למבנה ולמשימות החדשות. הגדוד נכנס למשטר אימונים אינטנסיבי וקשוח ותוך פרק זמן קצר יחסית הוא ערוך במסגרות הלחימה החדשות כשהלוחמים והמפקדים בוטחים ביכולתם לבצע כל משימה.
נחמן ניר פורש - הפיקוד מועבר לשמעון מרגולין
במרס 1949 הועבר המג"ד נחמן למטכ"ל, שם הוא צורף לצוות להפקת לקחי קרבות אותו ריכז שמעון אבידן, מי שהיה מח"ט גבעתי. עבודת הצוות להפקת לקחי הקרבות נעשתה בהנחייתו של "הזקן" יצחק שדה ונערכים פרקי לקחים על קרבות בולטים של מלחמת השחרור.
עם פרישתו של נחמן פרשה גם רותה מן הגדוד, פרישה שציינה חתימת פרק בתולדות הגדוד כמו גם בחיי בני הזוג ניר.
עם פרישתו העביר נחמן את הפיקוד על הגדוד לסגנו, שמעון מרגולין.
בין המסמכים הקצרים ביותר הקשורים לגדוד 53 במלחמת העצמאות נמנים מסמכי העברת הפיקוד מנחמן ניר לשמעון מרגולין. במסמך הראשון, הנושא את התאריך 9 בפברואר 1949 נאמר:
העברתי את הפיקוד על גדוד 53 וכל הכרוך בתפקיד זה לידי הרב סרן שמעון מרגולין.
[על החתום: נחמן ניר, רב-סרן]
במסמך השני נאמר:
קיבלתי את הפיקוד על גדוד 53 מידי רב סרן גרפינקל נחמן.
[על החתום: שמעון מרגולין, סרן]
המג"ד שמעון מרגולין
קיבל את הפיקוד על הגדוד ב-9 בפברואר 1949 ושירת בתפקיד זה עד תום מלחמת העצמאות
יליד הארץ
, 13 ביולי 1924. למד בבית-הספר תל נורדאו ובגימנסיה העברית הרצליה בתל-אביב. יצא להכשרה עם גרעין קבוצת הצופים בגניגר. סיים קורס מ"כים ב"הגנה" בקדימה בשנת 1943. התגייס כנוטר במשטרת היישובים העבריים.
ב-1946 סיים קורס מ"מים (מחזור י"ח) ב"הגנה", גויס למנגנון ה"הגנה" ומונה כאחראי לאימון וארגון פעילויות ה"הגנה" בשומרון.
בדצמבר 1947 הועבר לחי"ש תל-אביב, הצטרף לחטיבת "גבעתי" בהקמתה והוצב בגדוד 53 כמפקד פלוגה. פלוגה ב' בפיקודו הייתה מן הבולטות בגדוד ונטלה חלק מכריע ברוב קרבותיו במלחמת העצמאות. בקרבות עשרת הימים פיקד בראש פלוגתו על קרס בית-דראס, שהיה מן הקרבות הבולטים ששינו את פני המערכה נגד הצבא המצרי.
שמעון נקרא לביצוע משימות מיוחדות, ביניהן פיקוד על הצוות שפוצץ את גשר אשדוד (גשר "עד הלום"). הוא נפצע קשה בקרב על עיראק אל-מנשיה, כשהסתער בראש פלוגתו.
בשלהי המלחמה קיבל את הפיקוד על הגדוד.
לאחר שחרורו מצה"ל למד בטכניון בחיפה וסיים ב-1954 לימודי ארכיטקטורה ובינוי ערים.
לאחר סיום לימודיו עבד במשרד השיכון והגיע למעמד של מתכנן ראשי לשכונות מגורים, מבני ציבור ותכנון נוף. במילואים שירת כמג"ד בחטיבה 8 המשוריינת.
בשנת 1965 פתח משרד עצמאי בו תכנן פרויקטים גדולים והטביע את חותמו על תהליכי העיור, הבנייה והפיתוח הנרחבים שחלו בישראל. כמו כן תכנן פרויקטים אורבניים ושכונות מגורים בחו"ל (פרס-איראן).
משנת 1985 התמקד בתחביביו: ציור ופיסול. עבודותיו זכו לשבחים רבים והוצגו בתערוכות בארץ ובחו"ל.
פעולות הגדוד בחזית המרכז
בפברואר 1949 פורש שמעון אבידן מפיקוד על החטיבה וממונה לראש מחלקת מבצעים במטכ"ל. יעקב פרולוב (פרי) מקבל את הפיקוד על חטיבת גבעתי. שמעון מרגולין ממונה למפקד גדוד 53.
בחודש מרס 1949 מתכוננת החטיבה למבצע "שת"ש" (שן תחת שן). על גדוד 53 מוטל להרחיב את שליטתנו באזור רמת הכובש – כפר סבא. המבצע לא יוצא אל הפועל.
במאי 1949 משתתף הגדוד במבצע "אל ההר", שנועד להשתלט על חלק המשטחים באזור המשולש שהועברו לידי ישראל בתוקף הסכמי שביתת הנשק עם ירדן.
מאוחר יותר מסייעות יחידות של הגדוד במבצע "קיצור הדרך", שנועד להשתלט על חלקו הדרומי של ואדי ערה.
ביולי 1949 נחתם הסכם שביתת הנשק עם סוריה, ומלחמת העצמאות מסתיימת.
שמעון מרגולין, מבחירי המפקדים בגדוד 53
שמעון היה דמות בולטת בגדוד. נועז, אמיץ לב ובעל כושר מנהיגות. הבחורים אהבו והעריצו אותו, והיו תמיד נכונים ללכת אחריו בכל משימה ללא עוררין.
כמפקד הקרין שמעון סמכות, דיבורו היה שקול ומשכנע והוא הטיל את מרותו בדרכי נועם ללא הרמת קול.
כמ"פ גיבש פלוגה לוחמת שניהלה בפיקודו כמה מהקרבות עטורי הניצחן של הגדוד. הוא לא נמנה עם המפקדים שהנחיתו פקודות מעמדת פיקוד עורפית. לשון פקודתו הייתה "אחרי!" וכשהוא משמש דוגמה אישית בהסתערות כמו בקרב בלימה הייתה רוח התעוזה אופפת את כל חיילי היחידה.
במטה הגדוד היה ברור שאם צריך לבצע משימה חריגה אפשר להזעיקאת שמעון מפלוגתו ולהעמיד לרשותו קומץ חיילים שלוקטו מיחידות שונות ולהסביר לו שמוכרחים לפוצץ את גשר אשדוד. תוך דקות מצא שמעון נתיבות ללבם של הבחורים, הפך אותם ל"צוות לעניין" והוביל אותם ללא חת לביצוע המשימה אשר הציבה תמרור "עצור" בפני ההתקדמות המצרית צפונה.
שמעון נפצע קשות במבצע "גי"ס", נאבק על החלמתו בעקשנות ובתוך פרק זמן קצר חזר לגדוד ולפלוגה.
כשמונה לימים למפקד הגדוד נתגלה כמארגן מעולה היודע להתמודד עם בעיות מנהליות ולוגיסטיות ולכלכל את מעשיו בתבונה.
עם פרישתו מהצבא פילס לעצמו דרך בחיים האזרחיים באותה רוח איתנה של מנהיגות ללא עורין.
גם עתה, כשהוא נתון למגבלות בריאותיות המכבידות על שגרת חייו, הוא איתן ברוחו וממשיך להילחם, עתה במכחול במקום ברובה, ומפליא את מיודעיו בציורים הנפלאים היוצאים מתחת ידו.
9.12.48
ב- 9 בדצמבר 1948, שנה בדיוק לאחר ביצוע פעולת הגמול הראשונה של חטיבת "גבעתי" במרחב הדרום נגד כרתיה, פרסם ראש אג"מ פקודה להחלפת חטיבות בחזית הדרום. לפי פקודה זו הוטל על חטיבת אלכסנדרוני להחליף את חטיבת גבעתי עד יום ה- 16 בדצמבר 1948, שעה 0800. ההחלפה נסתיימה למועד, ובכך סיימה החטיבה דף בדרום ופתחה דף חדש בחזית התיכון [המרכז].
לקראת ההחלפה ערכו מפקדי היחידות של גבעתי ואלכסנדרוני סיורים להכרת השטח והאויב, כשמפקדינו מתדרכים את המפקדים המחליפים. בהזדמנות זו נפרדו "הגבעתים" ממרחבם – אותו מרחב שאיתו קשורה הייתה החטיבה מראשית ימיה.
קשה הייתה הפרידה, מה גם שטרם נשלמה המלאכה וכל עוד לא מוגר צבא-מצרים כליל, עדיין אקטואלית הייתה סיסמת החטיבה מוות לפולשים.
כתב על כך אחד הסמלים בחטיבה ביומנו:
"גם כשזזנו צפונה, נשאר לבנו בדרום: במרחביו; בגבעותיו, שבזכותן נקראנו גבעתי; בכפריו ובבוסתניו; ביישוביו שאתם לחמנו, סבלנו, ייחלנו וניצחנו; ובעיקר – בבתי הקברות שלנו בדרום, בהם קבורים מיטב לוחמינו שלא זכו לראות את אור הניצחון."
יזכור
חדד אברהם – בתאונת דרכים ליד נתניה, 26.12.1948
גדוד ממונע
עם עליית החטיבה לחזית התיכון מגיעה הוראת מטכ"ל להסב את אחד מגדודי הרגלים לגדוד ממונע. הפור נופל על גדוד 53. הגדוד מקבל מכלול גדול של כלי רכב למיניהם: משוריינים, נושאי ברן, ג'יפים ועוד, וכן את יחידת שועלי שמשון המועברת אליו מגדוד 54.
יחידות הגדוד נערכות מחדש ומתארגנות כלהלן:
פלוגת משוריינים
פלוגת ג'יפים, הלוא היא "שועלי שמשון"
פלוגה מסייעת מצויידת בחצאי זחלים (זחל"מים)
פלוגת מטה מצויידת כנדרש ליחידה קלת תנועה לרבות סדנא
מטבחי שדה וכו'.
נחמן המג"ד ושמעון סגנו עולים לרגל אל האלוף חיים לסקוב המוחזק בצה"ל כסמכות להפעלת פלוגות ממונעות. לסקוב מקנה לנו את המושגים הבסיסיים על תכונות כלי הרכב השונים, אפשרויות חימושם ודרך ניצולם הטקטי הנכון. הוא מבקר בבסיס הגדוד ומתרשם מקצב ההסתגלות המהיר של הבחורים למבנה ולמשימות החדשות. הגדוד נכנס למשטר אימונים אינטנסיבי וקשוח ותוך פרק זמן קצר יחסית הוא ערוך במסגרות הלחימה החדשות כשהלוחמים והמפקדים בוטחים ביכולתם לבצע כל משימה.
נחמן ניר פורש - הפיקוד מועבר לשמעון מרגולין
במרס 1949 הועבר המג"ד נחמן למטכ"ל, שם הוא צורף לצוות להפקת לקחי קרבות אותו ריכז שמעון אבידן, מי שהיה מח"ט גבעתי. עבודת הצוות להפקת לקחי הקרבות נעשתה בהנחייתו של "הזקן" יצחק שדה ונערכים פרקי לקחים על קרבות בולטים של מלחמת השחרור.
עם פרישתו של נחמן פרשה גם רותה מן הגדוד, פרישה שציינה חתימת פרק בתולדות הגדוד כמו גם בחיי בני הזוג ניר.
עם פרישתו העביר נחמן את הפיקוד על הגדוד לסגנו, שמעון מרגולין.
בין המסמכים הקצרים ביותר הקשורים לגדוד 53 במלחמת העצמאות נמנים מסמכי העברת הפיקוד מנחמן ניר לשמעון מרגולין. במסמך הראשון, הנושא את התאריך 9 בפברואר 1949 נאמר:
העברתי את הפיקוד על גדוד 53 וכל הכרוך בתפקיד זה לידי הרב סרן שמעון מרגולין.
[על החתום: נחמן ניר, רב-סרן]
במסמך השני נאמר:
קיבלתי את הפיקוד על גדוד 53 מידי רב סרן גרפינקל נחמן.
[על החתום: שמעון מרגולין, סרן]
המג"ד שמעון מרגולין
קיבל את הפיקוד על הגדוד ב-9 בפברואר 1949 ושירת בתפקיד זה עד תום מלחמת העצמאות
יליד הארץ
, 13 ביולי 1924. למד בבית-הספר תל נורדאו ובגימנסיה העברית הרצליה בתל-אביב. יצא להכשרה עם גרעין קבוצת הצופים בגניגר. סיים קורס מ"כים ב"הגנה" בקדימה בשנת 1943. התגייס כנוטר במשטרת היישובים העבריים.ב-1946 סיים קורס מ"מים (מחזור י"ח) ב"הגנה", גויס למנגנון ה"הגנה" ומונה כאחראי לאימון וארגון פעילויות ה"הגנה" בשומרון.
בדצמבר 1947 הועבר לחי"ש תל-אביב, הצטרף לחטיבת "גבעתי" בהקמתה והוצב בגדוד 53 כמפקד פלוגה. פלוגה ב' בפיקודו הייתה מן הבולטות בגדוד ונטלה חלק מכריע ברוב קרבותיו במלחמת העצמאות. בקרבות עשרת הימים פיקד בראש פלוגתו על קרס בית-דראס, שהיה מן הקרבות הבולטים ששינו את פני המערכה נגד הצבא המצרי.
שמעון נקרא לביצוע משימות מיוחדות, ביניהן פיקוד על הצוות שפוצץ את גשר אשדוד (גשר "עד הלום"). הוא נפצע קשה בקרב על עיראק אל-מנשיה, כשהסתער בראש פלוגתו.
בשלהי המלחמה קיבל את הפיקוד על הגדוד.
לאחר שחרורו מצה"ל למד בטכניון בחיפה וסיים ב-1954 לימודי ארכיטקטורה ובינוי ערים.
לאחר סיום לימודיו עבד במשרד השיכון והגיע למעמד של מתכנן ראשי לשכונות מגורים, מבני ציבור ותכנון נוף. במילואים שירת כמג"ד בחטיבה 8 המשוריינת.
בשנת 1965 פתח משרד עצמאי בו תכנן פרויקטים גדולים והטביע את חותמו על תהליכי העיור, הבנייה והפיתוח הנרחבים שחלו בישראל. כמו כן תכנן פרויקטים אורבניים ושכונות מגורים בחו"ל (פרס-איראן).
משנת 1985 התמקד בתחביביו: ציור ופיסול. עבודותיו זכו לשבחים רבים והוצגו בתערוכות בארץ ובחו"ל.
פעולות הגדוד בחזית המרכז
בפברואר 1949 פורש שמעון אבידן מפיקוד על החטיבה וממונה לראש מחלקת מבצעים במטכ"ל. יעקב פרולוב (פרי) מקבל את הפיקוד על חטיבת גבעתי. שמעון מרגולין ממונה למפקד גדוד 53.
בחודש מרס 1949 מתכוננת החטיבה למבצע "שת"ש" (שן תחת שן). על גדוד 53 מוטל להרחיב את שליטתנו באזור רמת הכובש – כפר סבא. המבצע לא יוצא אל הפועל.
במאי 1949 משתתף הגדוד במבצע "אל ההר", שנועד להשתלט על חלק המשטחים באזור המשולש שהועברו לידי ישראל בתוקף הסכמי שביתת הנשק עם ירדן.
מאוחר יותר מסייעות יחידות של הגדוד במבצע "קיצור הדרך", שנועד להשתלט על חלקו הדרומי של ואדי ערה.
ביולי 1949 נחתם הסכם שביתת הנשק עם סוריה, ומלחמת העצמאות מסתיימת.
שמעון מרגולין, מבחירי המפקדים בגדוד 53
שמעון היה דמות בולטת בגדוד. נועז, אמיץ לב ובעל כושר מנהיגות. הבחורים אהבו והעריצו אותו, והיו תמיד נכונים ללכת אחריו בכל משימה ללא עוררין.
כמפקד הקרין שמעון סמכות, דיבורו היה שקול ומשכנע והוא הטיל את מרותו בדרכי נועם ללא הרמת קול.
כמ"פ גיבש פלוגה לוחמת שניהלה בפיקודו כמה מהקרבות עטורי הניצחן של הגדוד. הוא לא נמנה עם המפקדים שהנחיתו פקודות מעמדת פיקוד עורפית. לשון פקודתו הייתה "אחרי!" וכשהוא משמש דוגמה אישית בהסתערות כמו בקרב בלימה הייתה רוח התעוזה אופפת את כל חיילי היחידה.
במטה הגדוד היה ברור שאם צריך לבצע משימה חריגה אפשר להזעיקאת שמעון מפלוגתו ולהעמיד לרשותו קומץ חיילים שלוקטו מיחידות שונות ולהסביר לו שמוכרחים לפוצץ את גשר אשדוד. תוך דקות מצא שמעון נתיבות ללבם של הבחורים, הפך אותם ל"צוות לעניין" והוביל אותם ללא חת לביצוע המשימה אשר הציבה תמרור "עצור" בפני ההתקדמות המצרית צפונה.
שמעון נפצע קשות במבצע "גי"ס", נאבק על החלמתו בעקשנות ובתוך פרק זמן קצר חזר לגדוד ולפלוגה.
כשמונה לימים למפקד הגדוד נתגלה כמארגן מעולה היודע להתמודד עם בעיות מנהליות ולוגיסטיות ולכלכל את מעשיו בתבונה.
עם פרישתו מהצבא פילס לעצמו דרך בחיים האזרחיים באותה רוח איתנה של מנהיגות ללא עורין.
גם עתה, כשהוא נתון למגבלות בריאותיות המכבידות על שגרת חייו, הוא איתן ברוחו וממשיך להילחם, עתה במכחול במקום ברובה, ומפליא את מיודעיו בציורים הנפלאים היוצאים מתחת ידו.
0 Comments:
Post a Comment
<< Home